• גליה יהודה נטורופתית

הסודות שלא ידעת על נפש האישה בגיל המעבר

גיל המעבר הינו התווך שבין תקופת חיים אחת לשנייה.

זהו מצב של שינוי בגוף, באיך שהרגשות שלנו מתנהלים,

של סדר עדיפויות חדש.

שנים שאנחנו מקדישות את רוב זמננו

באנשים שזקוקים לנו.

אך לקראת גיל המעבר משהו משתנה לו

הצורך שלנו לתרום אנשים

לא מניע אותנו באותה העצמה.

ויש לכך לגמרי סיבה ביולוגית מדעית מרתקת,

סיבה הקשורה לאותם יחסי גומלין

בין הורמונים, מגע גופני, רגשות

ומסלולים מוחיים שאנסה להעניק

לכן את ההבנה הבסיסית שלהם

כאן במאמר.

הורמון האסטרוגן הוא הורמון הנשיות - האימהות

אותו הורמון שיוצר פנים רכות

וקול רך יותר אצל נשים מאשר אצל הגברים.

הוא גם זה שמשפיע על הרמות של

מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטרים) במוח

שקובעים את מצב הרוח והזיכרון.

מוליכים כמו סרוטונין, דופמין, נוראפינפרין ואצטיל כולין

שמניחה שאת שמותיהם של חלקם כבר שמעתן.

לקראת גיל המעבר יש ירידה ברמת האסטרוגן

כמו שהסברתי במאמרים הקודמים

(ואם עדיין לא קראת אותם

ממליצה בחום לקרוא לפני שאת ממשיכה

בלחיצה כאן תגיעי לכל המאמרים בנושא)

נחזור לירידה ברמת האסטרוגן

ירידה שגוררת אחריה ירידה ברמת האוקסיטוצין

אותו הורמון האהבה – הקשר והטיפול.

הורמון שהופרש בכמויות בכל טיפול מסור בילדים,

חיבוק ומגע גופני איתם

והקשבה לצרכיהם של האחרים.

אך כעת כאשר רמתם של האסטרוגן והאוקסיטוצין יורדת

הגוונים הדקים של הרגשות מתכהים להם.

הדלק שמניע אותם (האסטרוגן והאוקסיטוצין)

ואת הצורך להעניק לאחרים הולך ומצטמצם.

והמחסור בדלק גורם לשינוי בתפיסת המציאות של האישה.

פתאום יש רצון ליטול סיכונים

ולהתחיל לצעוד לעבר החלומות שלי

להשיג עוד!!!

הילדים כבר גדלו,

מתחילים בחיים עצמיים משלהם

חיים שלא כוללים אותך עוד כנוכחות

ובטח שלא כצורך יומיומי.

חלקם או כולם אף עזב את הבית

המסלולים שיצרו את הדחף

לדאוג לאנשים בסביבה

חדלו לפעול באותה העוצמה.

מובן שהאהבה לילדים קיימת בליבנו

אך הנוכחות הפיזית שלהם ירדה

כך גם החיבוקים מעוררי האוקסיטוצין

ורמות האסטרוגן הגבוהות שעוררו

את מסלולי המוח לטיפול ודאגה.

אצל רובנו זה מתחיל עוד לפני...

כשהילדים הופכים לנערים ולנערות

ואינם רוצים שיחבקו אותם

ינשקו או יגעו בהם.

החיווט של מוח האם הקדום מתרופף,